כמה קשיים ניצבים לפני מי שמנסה לחשוף את שיטתו הדקדוקית של רש"י . קושי אחד הוא העדרם של כללים מנוסחים . רש"י כתב בקיצור נמרץ , ובדרך כלל אין בפירושו הערות מתודולוגיות וכללים עקרוניים , אלא הוא בנוי מאוסף גדול של הערות המשתלבות בטקסט המקראי ומוסיפות עליו היבטים תוכניים שונים ומגוונים . בניגוד לפרשנים העוסקים ביחידה הכוללת , רש"י הוא " פרשן 15 הגישה שמעריכה ושופטת את דברי רש"י לאור תפיסות בלשניות אחרות בולטת מאוד אצל אנגלנדר , מונחים . 16 של הכתוב הבודד . " את האפיון הזה לדרכו של רש"י ניסח כבר לפני דורות רבים בעל התוספות יום טוב , מגדולי חכמי ישראל במאה השש–עשרה , אשר השווה בין שיטתו הפרשנית של רש"י בפירושו לתלמוד ובין שיטתו הפרשנית של הרמב"ם , וזה לשונו : " דרך הרמב"ם בסוגיות פירושו לעשות עיקרים וכללים למשנה ולכלול ענייניהם ולחברם ... ולא זו היא דרך וסוגיית פירוש רש"י 17 שמפרש על סדר המשנה אחת לאחת ולחלקם לחלקים ודיבורים קצרים . " ... בפירוש כפירושו של הרמב"ם קל יותר לזהות גישות ועמדות , מפני שיש בו דיונים כלליים ונושאיים . לעומת זאת , שיטת הפירוש של רש"י מקשה מאוד על זיהוי גישות כלליות ...
אל הספר