אהרן גימאני א . מבוא העוני הוא יחסי . מצבו הכלכלי של אדם נמדד ביחס למצבם של כלל החיים בארצו . אם זו ארץ המבוססת מבחינה כלכלית הרי העוני הוא מצב של חוסר רווחה , ואין בו כדי סיכון החיים הפיזיים . אם מדובר בארץ שמשאביה הכלכליים דלים הרי העוני הוא מצב בלתי נסבל שבו האדם אינו מסוגל לספק לעצמו ולתלויים בו את צורכי הקיום המינימליים . יהודי תימן בעת החדשה לא נהנו מיציבות כלכלית בגלל הניהול הכלכלי הכושל של השלטון בתימן . הם עסקו בעיקר במלאכות המשרתות את האוכלוסייה המוסלמית הכללית . רבים מהם קיבלו את שכרם בתקופת הקציר עבור כל השנה . עושרם נמדד על פי כמות התבואה שברשותם ועל פי יכולתם לספק את צורכי המאכל של בני משפחתם . בשנות בצורת , שהיו שכיחות מאוד בתימן , נפגעו היהודים יותר מן המוסלמים . בשנים אלה גם אלו שחיו ברווחה ירדו מנכסיהם . בזמנים שהשלטון לא היה יציב בגלל מלחמות בין הטוענים לכתר נדרשו היהודים לשלם מסים נוספים כדי לממן את הוצאות הצבא , דבר שהרחיב את מעגל העניים . במאמר זה אדון בגורמים פנים קהילתיים וכלליים שתרמו לעניותם היחסית של יהודי 1 יש עדויות שבמאות העשירית עד השתים עשרה היה מצבם של ...
אל הספר