המאמצים לסגל את הפולחן היהודי למעמדה ולאופייה המשתנים של יהדות צרפת במאה התשע עשרה לבשו צורות שונות . הידועה ביותר - הרפורמה הדתית - התבררה כנושא מרכזי ובהחלט מפלג בשנות העשרים של המאה . היא הייתה קשורה מתחילתה להיסטוריה הארוכה של בוז וזלזול שהוטחו בפולחן בתואנה שהוא מקדם את ניכורם החברתי של היהודים . החל במאה השבע עשרה עסקו תאולוגים , אידאולוגים ואינטלקטואלים - מבקרים ותומכים כאחד - בדיון ובוויכוח על אופייה הפולחני של היהדות ובהשמצות חוזרות ונשנות שלה . על הפרק עמדה השאלה אם היצמדות נוקשה למסורת היהודית שוללת השתתפות בחיים הציבוריים - אם בשל ליקוייה המוסריים אם משום שמיסודה אינו תואם את מילוי החובות האזרחיות . בתחילה התייחס הוויכוח שהתקיים בתוך הקהילה היהודית , באופן בלתי נמנע , לשאלת התאמתה של היהדות המסורתית למילוי חובות אזרחיות בהגדרתן הרחבה . במרוצת הזמן , עם הגעתה של תנועת הרפורמה לבשלות , התמקד הדיון יותר בפיתוח אסטרטגיות לבלימת המשך היחלשותם של קשרי נאמנות יהודיים , ובמיוחד בניכור מבית הכנסת . ביטוי שני של המודרניזציה הדתית , הקשור לרפורמה בדת , היה מתן פרשנות יצירתית חדשה לטקס...
אל הספר