כחמישים שנה לאחר המהפכה הצרפתית הפגין דור חדש של מנהיגים - הן במגזר הרבני הן במגזר בעלי הבתים - היענות חסרת תקדים לאתגרים החברתיים והדתיים של המאה התשע עשרה . בתוך הקונםיסטוריה ובקרב המשכילים הופיע גרעין של אוהדי הרפורמה הדתית שניגשו לסוגיית המודרניזציה הדתית מתוך תחושת דחיפות מועצמת . במקביל לחוג זה של אנשי רפורמה קמה קבוצת רבנים שהייתה פתוחה לתיקונים קלים , ובלבד שיתבססו על יסודות ההלכה . לעומת מגמה פרוגרסיבית זו , התנגד הרוב הגדול של רבני צרפת לכל ביטוי של ויתור בתחום הריטואל . למרות חילוקי הדעות שביניהן ביקשו כל שלוש הקבוצות להאזין לדרישותיה הנוגדות של המסורת היהודית מכאן ושל מרכיביה האינטלקטואליים , החברתיים והפוליטיים של התרבות הצרפתית המודרנית מכאן . אף על פי שתנועת הרפורמה לא הצליחה להשתרש בצרפת , ניצבו בפני המסורת האורתודוקסית והסמכות הרבנית אתגרים קשים . השאלה כיצד לפעול כנגד מאמציה 44 על ניידות חברתית באלזס ראו ; . קק P . Hyman , Emancipation of the Jews of Alsace , 137-122 הרפורמיים של הקונסיסטוריה היהודית נדונה ברבנות באופן אינטנסיבי וממושך . בעוד שכל אחד משני הענפים ברבנו...
אל הספר