כל העיונים בספר מנותבים לקראת שני יעדים עיקריים . הראשון הוא יעד פרטני וממוקד , או ליתר דיוק , שורה של יעדים פרטניים וממוקדים אשר באים לידי ביטוי בששת פרקי הספר . השני הוא יעד כללי ועקרוני , שמתווה את פרקי הספר , מבהיר את המשותף להם ומגשר ביניהם . מלכתחילה התגבש היעד השני מתוך השאיפה להציג לפני הקוראים גישה מחקרית חדשה לניתוח מעשי חכמים ; גישה שמגשרת בין האופי הספרותי של הסיפורים ובין היותם יצירות אמנות בעלות היסטוריות משלהן . היעד הראשון , כאמור , בא לידי ביטוי במטרות הספציפיות של כל ששת פרקי הספר . בכל פרק ופרק מופיע מהלך שנועד לחשוף את המקורות הספרותיים הרבים והמגוונים שתרמו ליצירת מעשה חכמים מסוים והשפיעו על עיצובו . מקורות ההשראה חושפים בפנינו את הרקע הספרותי , הלשוני והתרבותי שמתוכו צמח המעשה . יוצרי המעשים ינקו מהם שמות , עלילות , מבנים ספרותיים , מטבעות לשון , תפיסות מחשבתיות , זיקות ייחודיות בין סדרת משתנים ומרכיבים ספרותיים נוספים . בעזרת שיקול הדעת והשכל הישר ביקשנו לגלות את מקורות ההשראה שתרמו להתהוות ששת הסיפורים , ובמהלך הדיונים הבהרנו , בין היתר , עד כמה הניחושים המחקריי...
אל הספר