במאמר זה ברצוני לעמוד על הקשר שבין קאנון הספרות האנגלית של תקופת הרנסאנס , ובמיוחד מחזותיו של שייקספיר , לבין הפעילות הביקורתית העכשווית הידועה כ " ניו היסטוריציזם . " ברצוני לטעון , כי קשר זה אינו מקרי כלל וכלל , וראוי לבחינה הן ברמה התיאורטית והן ברמה ההיסטורית . בחינה זו תעלה , כי למרות התביעות הנשמעות לאחרונה ל"הרחבת הקאנון " של טקסטים רנםאנסיים , כך שיכלול טקסטים "שוליים " וכאלו שהוזנחו בעבר , וכן טקסטים לא ספרותיים - החל בדרשות וספרות פמפלטים רדיקלית וכלה בסיפורי אנקדוטות קצרים - לא התרחש שום שינוי משמעותי ( או עדכון ) בקאנון המסורתי של ספרות הרנסאנס ומחזותיו של שייקספיר . וכן , למרות שהגישות הניו היםטוריציםטיות לספרות הרנסאנס נוטות לביקורת היסטורית ופוליטית של הקאנוניות , ודוחות תפיסות אידיאליות של ה " קאנון" כישות יציבה , בלתי משתנה או א היםטורית , הרי הן ממשיכות להפיץ באופן אקטיווי את המיתוס של ספרות הרנסאנס ומחזותיו הקאנוניים של שייקםפיר כ " תור הזהב " הפרדיגמטי והבלתי ניתן לערעור של הספרות האנגלית . במילים אחרות , הכתיבה הניו היםטוריציםטית חוקרת את אידיאליזציית הרנסאנס של תק...
אל הספר