לעומת הגורל הארמני עמדה במוקד פרשנותם , אלא דווקא הדמיון המתבקש בין שני העמים : התקווה להיזכר ב ' היסטוריה ' כמיעוט במצור שסירב להיכנע ללא קרב . בדרך זו הם קיוו לזכות ב ' תהילת עד ללוחמי החופש / כנוסח הברכה שבו קידמו את יחידות השחרור של תנועת ההתנגדות הלא יהודית בתום המלחמה " . בראייה לאחור קשה לדמיין את הלך הרוח שאפשר לצעירים אלה להדחיק את הכאב והאשמה שלאחר הגירושים ההמוניים ולהתרפק על אידיאל של 'מוות יפה , ' שיציל את כבוד התנועה או העם . ואולם , עובדה היא שהרומן של ורפל זכה לפרשנות מיתית במעט , של הנצחת הקורבן הלאומי המתגונן בנשק , בנסיבות שונות כל כך כמו אלה ששררו הן בארץ ישראל בזמן המלחמה והן בגטאות . יצחק קצנלסון , מי שמכונה 'משורר הגטו' ואחד המדריכים הרוחניים של חברי תנועות הנוער הציוניות בגטו ורשה , עשה גם הוא שימוש ברומן של ורפל כדוגמא של הנצחה . ואולם , לנגד עיניו לא עמדה תפיסת הג'נוםייד הארמני כתקדים היסטורי , ואף לא כמודל למוות הירואי . בכתביו ממחנה ויטל שבצרפת , בקיץ , 1943 כבר בלטו ההבדלים : השמדת הארמנים נעשתה על רקע של אינטרסים טריטוריאליים ויריבות לאומית , ואילו "עם ו...
אל הספר