א. המורשה המקראית והתלמודית

בתורה מתואר הגבר כבעל הזכות הבלעדית להקים את התא המשפחתי ולפרקו : "כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו . " ההחלטה והעשייה תלויות כולן ברצונו של 1 על גירושין בחברה היהודית בימי הביניים , ראה במיוחד : גויטיין , חברה ים תיכונית , ג , עמ ' ; 260-277 פלק , נישואין וגירושין , עמ' ; 96-120 יובל , תקנות נגד ריבוי גירושין . 2 דברים כד , א . רבים ממפרשי ימי הביניים פירשו כתוב זה לרעת האישה , כפי שנראה להלן . הגבר : הוא הנושא את האישה , הוא המחליט על הגירושין והוא המבצע אותם . משתקפת כאן התפיסה הבסיסית שהאישה היא קניינו של הגבר . אמנם , במקרא שם מצויה מגבלה , שאין הבעל יכול לשוב ולשאת את אשתו המגורשת לאחר שנישאה לאיש אחר , והדבר יכול היה להרתיע בעלים מגירושין חפוזים , שהרי הבעל ידע שהחלטתו עלולה להיות מעשה שאין ממנו חזרה . ואולם , אין בכך כדי לשנות את העובדה שהכל תלוי ברצונו . אף לא היה גוף רשמי שפיקח על הגירושין וסידר אותם . עם זאת , נזכר "ספר כריתות " שהבעל נתן לאישה , דבר המעיד על הליך קבוע , לפחות באופן חלקי , בסידור הגירוש...  אל הספר