ההגנה שבתי הדין היהודיים בצרפת סיפקו לנשים מוכות היתה טובה יותר מזו שבארצות האסלאם . חכמי פרובנס לא קיבלו את הפסיקה של גאוני בבל וחכמי ספרד , אלא הלכו בדרכם של חכמי צפון צרפת וגרמניה , שהחמירו יותר עם בעלים מכים . עדות לכך מצויה גם בהתנגדות המוחלטת של הראב"ד להיתר שנתן הרמב " ם לבתי דין או לבעל להכות אישה שסירבה לעשות את מלאכות הבית . הראב " ד נחשב לגדול חכמי פרובנס במאה הי " ב ולדעתו היתה השפעה מרובה . הניסוח שלו : "מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים , " מלמד שהוא לא נתקל כלל במסורת מעין זו במקומו . גם מפסיקתו של ר ' מנחם המאירי , שפעל בפרובנס בסוף המאה הי " ג ובראשית המאה הי " ד , עולה אותה גישה . הוא נשאל אם מותר לבעל להכות את אשתו במקל בתקופת נידתה . השואל חשש לאיסור נידה ולא לכבוד האישה . בתשובתו קבע המאירי , שחשש נגיעה באישה נידה אין כאן , אך עצם מעשה ההכאה פסול ואין לנקוט בו : "וכן לדעתנו מה שנאמר בתוספתא שאסור לרדותה במקל ( מחשש נגיעה בנידה , ( אין הלכה כן : נגיעת בשר אין כאן , המשך חיבה אין כאן , אלא שהדברים נאים על כל פנים ליאםר מאיזה צד . " 50 ראה : גויטיין , שם , עמ' . 186-18...
אל הספר