במקורות שנשתמרו בידינו אין כדי להעיד באופן ברור על מקומן של הנשים היהודיות בחיי הדת בגרמניה ובצרפת . ואולם , רמזים שונים מעידים שתמורות בתחום זה נתחוללו כבר בסוף המאה הי " א , וביתר שאת במאות הי ב- " הי " ג . אחד המקורות החשובים המעידים על כך קשור בר ' יצחק הלוי , רבו של רש " י , ששימש ראש ישיבת וורמייזא במחצית השנייה של המאה הי"א : כן הורה ר ' יצחק הלוי שאין מונעים מן הנשים לברך על לולב וסוכה . דהא אמרי ' בפ " ק דקידושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות , לאפוקי דאינן חייבות ואינן צריכות . אבל אם הפיצות להביא עצמם בעול המצוד , הרשות בידה . ואין מוחין לה , דלא גרעא ממי שאינו מצווה ועושה . ומאחר דמקיימת מצוה היא , אי איפשר בלא ברכה . הלשון "שאין מונעים מן הנשים לברך " איננה שכיחה . לא נאמר כאן "הורה ... שמותר לנשים לברך , " או שהן צריכות לברך , אלא שאין מונעים אותן מלעשות כן . ייתכן שלשון זו משקפת את המציאות . הנשים הן שתבעו זכות זו לעצמן והחלו לברך . כתוצאה מכך התלבטו חכמים בסוגיה זו ור " י הלוי פסק שלא למנוע אותן מלברך . יש כאן מעין "כניעה" למציאות , לנוהג החדש שהחל להתפשט בימיו . ו...
אל הספר