נשים יהודיות רבות במצרים בסוף המאה הי " ב סירבו לטבול במקווה . הן הלכו בדרכן של הנשים הקראיות והסתפקו ב"יציקת " מים על הגוף . ה"מרידה " נגד הטבילה נמשכה מספר שנים . מאמציהם הקשים של הרמב " ם ושל תלמידי חכמים אחרים במצרים להילחם בתופעה זו מעידים על גיבוש חברתי בין הנשים היהודיות . הן מופיעות כגוף מלוכד : ולכן הזהרנום בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והורינום כל אלה הענינים , וכי הנדה דינה אחד קודם שתכנס למרחץ ואחר שתכנס למרחץ , ואפילו רחצה בכל מימות שבעולם , הרי היא בנדתה , עד שתבוא במים , במי מקוה דווקא ... ואחרי שפרסמנו זה הענין ברבים משך שנים , ראינו שהנגע עמד בעיניו ולא חזרו למוטב אלא אחד מני אלף , ושהמכשול בזה רובו מן הנשים , לפי שהן החזיקו במינות = ) דרכי הקראים ) וקשתה להם הטבילה ... והתקנו לקרות זאת התקנה בבתי כנסיות ברבים ' ... 3 קהילות ישראל במצרים מנו באותה עת כמה עשרות אלפי איש . בסירוב לטבול נטלו חלק אפוא נשים יהודיות רבות . אם רק "אחת מני אלף " חזרה לטבול , למרות הדברים החריפים של הרמב " ם ושל חבריו והזמן המרובה שבו נמשך "המרד , " כי אז היה זה " מרד" מאורגן ומלוכד של הנשים . עם זא...
אל הספר