המציאות בחברה המוסלמית השפיעה על היחס לצניעותן של נשים בחברה היהודית שבארצות האסלאם . זכותה של האישה לצאת מביתה באופן חופשי , על פי רצונה , לא היתה מקובלת על הכל . היציאה מן הבית נתפסה לעתים כמעשה בלתי צנוע . גם כאשר יצאו הנשים מן הבית , במקומות שונים , הן היו צריכות לכסות את פניהן ברעלה , כמנהג הנשים המוסלמיות , ולדאוג לבני משפחה שילוו אותן כדי שלא תלכנה לבדן . אם לא 4 כן , היה חשש שהן תיחשבנה לפרוצות ויפגעו בכבודן . ' הרמב"ם פסק במפורש בספר "משנה תורה " שאין לאישה חופש תנועה : לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה כדי שיבואו הם לה , שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא . אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד , פעם בחוץ פעם ברחובות . ויש לבעל למנוע אשתו מזה , ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמים בחודש לפי הצורך , שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה , שכך כתוב "כל כבודה 15 בת מלך פנימה . " 14 על חובת כיסוי הפנים ברשות הרבים ראה : פרידמן , כיסוי הפנים ונישואי מתעה , עמ' . 91-99 מסקנתו שם היא : "בתקופת זוהרה של החברה ...
אל הספר