ג. המציאות בחברה הנוכרית

באירופה הנוצרית היו נישואי קטינים נדירים למדי . גם הכנסייה קבעה את גיל שתים עשרה כגיל הנישואין המינימלי לנערה , אם כי גיל הבגרות של נער היה 19 תרגום : תדיר אנו ואבותינו , כאשר באה לפנינו יתומה לקידושין , אנו תובעים ראיה שהיא גדולה , להתרחק מן המיאון כדברי חכמים . ודיין המשיא יתומה קטנה אנו מוכיחים אותו ונוזפים בו , אך אין אנו מוציאין אותה מבעלה ( הגהות מיימוניות , הלכות גירושין , פרק יא , אות א ; אוצר הגאונים , יבמות , עמ' , 329 ושם עמ ' . ( 219-220 דברי רבנו חננאל מצויים גם בתוספות , יבמות קט ע " א , ד " ה : "ויתרחק . " "גאון" בסתם הוא לעתים קרובות רב האיי . ראה : גרונר , תשובות רב האי גאון , עמ ' . 79-82 , 7-9 עם זאת , אין לראות בכך כלל קבוע . דברי הגאון נשתמרו במקורם בקטע גניזה , ומשם עולה שאולי ההתנגדות לא נבעה מחשש של מיאון אלא מעצם המעשה : "ותדור מנהגא [ דילנא ודאבהתא ] דילנא כדבריהן [ ד ] רבנן , כד אתיא יתומה לקדושה , תבעינן ראיה ד [ גדולה היא ] ודיאנה דמקדיש יתומה קטנה מוכחיננא ליה ונזפיננא ליה משום דמכוער מחשב לן . אילא מיהו לא אמרינן דאיסורא הוא ולא מהנפקינן לה מן [ בעלה " [ ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי