. I אקספוזיציה שאריאלש ושהפרוש והאריש הן תוויות לתימות סמוכות שהצמיד מיכה יוסף ברדיצשבסקי לסיפורים פולקלוריים שתועדו בדפוסים מאוחרים . מסורת זו מספרת בצדיק או בגדול בישראל שסירב להמשיך במסעו בערב שבת חרף הסכנה הכרוכה בדבר . בא ארי ושמר עליו במשך כל השבת והביאו אחר כך בשלום למקומו . בנוסחים מקוצרים ביותר מסופר על מסעה של דמות מופת ממקום למקום על גבי ארי שנחש כרוך על צווארו . סיפורים אלה מיוחסים לעתים לצדיקים אנונימיים ( מעשה בחסיד , באחד החכמים או בצדיק גדול ) ולעתים לדמות מנהיג גדול בקהילה כרש אפרים אלנקווה ( מרבני אלגשיר , מאה ארבע עשרה – חמש עשרה , ( רש מסעוד אלפסי ( מרבני תוניס במאה התשע עשרה ) ורש חיים בן עטר ( מרוקו , מאה שמונה עשרה . ( על פי מסורת פולקלורית זו הגיבור הצדיק ביקש לצאת למסע ( מקהילה לקהילה או לארץ ישראל ) והצטרף כנוסע לשיירה החוצה את המדבר . טרם צאתם לדרך הסכים עם ראש השיירה כי ישלם לו דמי חנייה מיוחדים ליום השבת , כדי שהשיירה תפסיק ממסעה ולא יחללו את השבת . ואולם כשנמצאו בדרך ובאה שבת , ראש השיירה לא עמד בדיבורו וסירב לחנות . הצדיק התחבט בדבר , וסופו שנשאר לחנות לב...
אל הספר