הלכה ידועה לכול היא כי פיקוח נפש דוחה שבת . סברא זו נלמדה ממספר מקורות בחז"ל , שהראשונה מהן היא של האמורא שמואל , שדרש ' וחי בהם' ולא שימות בהם . חכמים אף הרחיבו את הדין וגם על ספק פיקוח נפש קבעו שמותר לחלל שבת . וכך נפסק בשולחן ערוך : ' מי שנפלה עליו מפולת , ספק חי ספק מת , ספק הוא שם ספק אינו שם , מפקחין עליו אע"פ שיש בו כמה ספיקות . ' יוצא מדברים אלה שאם נחפש הגדרה ל'ספק פיקוח נפש' נמצא כי הוא זהה עם ספק סכנת חיים – ומכיוון שההתייחסות לספק סכנת חיים כמוה כהתייחסות לסכנה מיידית , די בספק כזה כדי להתיר חילול שבת בגינו . גם הרב משה פיינשטיין נדרש לנושא זה ופסק כי אפילו ספק רחוק של סכנת חיים , ידחה את השבת . לכאורה הדין פשוט וברור . ברם כשהרשז"א נדרש לתת את דעתו בנושא , הוא העלה קריטריון אחר לחלוטין למושג : לדידו לא הרופאים ולא הרפואה הם המגדירים מהו ספק פיקוח נפש כי אם התייחסותם של בני האדם כלפי המחלה , ולכן גם אם ישנם מקרים שהרופאים חושבים שיש ספק סכנה ברם האנשים לא מתייחסים לדברים בצורה כזו , אין כאן ' ספק' ואסור לחלל את השבת במקרה זה . הרשז"א דאג להדגים הלכה זו ביחס האנשים למחלת האב...
אל הספר