אחד הדברים שהכוהנים בישראל מצווים עליהם הוא האיסור להיטמא למת , הכולל גם איסור לא תעשה וגם מצוות עשה . מקור הדין מופיע בתורה : ' ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרון , ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו' – זהו איסור לא תעשה . מצוות העשה באה בהמשך הפסוקים : ' קדושים יהיו , ' וכן נאמר ' וקדשתו . ' הלאו כולל איסור נגיעה במת , נשיאתו ושהייה עם גופת המת תחת אותו גג . גם הטומאות הפורשות מן המת נכללות באיסור , כגון דם המת , אבר מן המת , כזית בשר ממנו , עצם כשעורה , וכן נגיעה בקבר . איסורים אלה נובעים משום מעלת קדושתו של הכוהן . אפילו היום , שאין בית המקדש קיים ואין עבודת כוהנים , בכל זאת מוזהר הכוהן שלא להיטמא למת , לפי שקדושתו קדושת עולם . הרשז"א נשאל על איסור פינוי קברים מזמן קדום . מדובר היה בשטח שהוחזק כבית קברות יהודי עתיק , שישנה אף מסורת מהאר"י שקבורים בו תנאים ואמוראים . לשאלה זו וליחס לאר"י ולקבלה נפנה ביתר פירוט בהמשך הדברים , וכעת נדון בהערה של הרשז"א , לקראת סיום התשובה , ביחס להתנהגות הכללית של כוהנים באותו מקום – וזה לשונה : 150 ויקרא כא א ; סוטה כג ע"א ; קידושין לה ע"ב ; בבא מ...
אל הספר