כיסוי הלשון הגלויה על קובץ הסיפורים עשן לאפלפלד

לילך נתנאל בחיבורו על הגילוי והכיסוי בלשון מתאר ביאליק את ערכו האונטו–פואטי של הביטוי . הוא מבקש לדובב את אופן קיומה הייחודי של ההבעה שבה הפסק ניצב בטבורו של הפסוק ; " כל דיבור , " כותב ביאליק , " כל נדנוד של דיבור , הוא כיסוי משהו על קורטוב של 'בלימה . "' ממרחק הזמן מתחוור התוקף ההיסטורי אשר ניתן בדיעבד להגדרתו זו של הביטוי ; " הגילוי והכיסוי הם מהותו של כל ביטוי , " כותב אפלפלד באסופת מסותיו , " אך לגבינו , יוצאי השואה , מהות זו היא הנפש . על פני חבל דק של אמירה ואי–אמירה תמעד או תקום המלה . " הפואטיקה הנעה בין גילוי וכיסוי – זו התמהה על " אותו רגש הביטחון ועל אותה קורת רוח שמלווים את האדם בדיבורו [ ... ] והוא אינו משער כלל , עד כמה מרופף אותו הגשר של מילים , עד כמה עמוקה ואפלה התהום הפתוחה תחתיו" ( ביאליק , עמ' כד ) – סופה להשתקע בתימטיקה המכוננת את קובץ הסיפורים עשן לאפלפלד . לטענתי , הענקת תוקף נרטיבי לאופן התנהלותה הפואטי של הלשון היא הפרויקט האפלפלדי המאפיין את סיפורי עשן . שעה ש"התהום , " " הבלימה" או " התוהו" משמשים אצל ביאליק מונחים מגביליםמגדירים שמשרטטים את מהלכו של הביטוי ...  אל הספר