ואת בטי בעבר . כתוצאה מכך , הבחירה של גרוזמן לממש שליטה באופן שיחסום את ההתבוננות הרפלקטיבית שלו מתבררת כחסרת תוחלת , שכן לא עולה בידו למנוע את הפריצה של הפנים אל החוץ ושל העבר אל ההווה . כמו כן , חורבן ואבדן האוריינטציה מתחוללים בעולם שרקמה עצמיותו של גרוזמן בשנות הניתוק מבטי . אפלפלד מעניק ל"רגע" הזה בתודעתו העצמית של גרוזמן ביטוי חד : " כל חייו היו בו כאיזו זרות , כמו אביב זה , כמו בטי" ( עמ' , ( 20 וביתר פירוט : " בין יום איבד הבית את מראהו [ ... ] היא הביאה עמה , כמסתבר , לא מעט חפצים [ ... ] שהטילו פתע את ריחם הזר [ ... ] הכל אבד לו בפלישה זו : בדידותו , שכחתו , שנתו , העזובה שכה אהב להתעטף בה . הכל נגרף . מעולם לא היה כה חשוף כבשעה שעמדה בטי יחפה וכובשת כל פינה במטליות . חייו ההרוסים שבמרוצת השנים בנו להם אפלה , שינה , חדר–לא–חדר זה – הכל מט" ( עמ' . ( 26 אבדן האוריינטציה שגרוזמן מתנסה בו בשלב זה מגיע לכדי קיצוניות כשהוא חווה את נוכחותה של בטי כמכחישה את הווייתו כגבר : " בטי מנהמת היתה לעצמה וקולה אנושי וחם , כאשה שאדם מוצא בלילה ליד קנטינה מזוהמת בעיר שאין בה גברים" ( עמ' . ( 2...
אל הספר