פרויד מסכם : עתה יכולים אנו לסכם מה שלמדנו עד עתה משלושת המקורות . ההזדהות היא הצורה המקורית ביותר לזיקת רגש כלפי מושא ; שנית , בדרך הנסיגה נעשית ההזדהות לתחליף של זיקת מושא ליבידונית , כאילו חלה הטלת המושא לתוך האני פנימה introjection ) של המושא (; ושלישית , אפשר לה להזדהות שתיווצר עם כל תפיסה חדשה של תכונה משותפת למזדהה עם אדם שאינו מושא של יצרי המין . הזדהות , טוען פרויד , היא צורת הרגש המקורית ביותר כלפי המושא . שלושת סוגי החיקוי שנבחנו אינם קודמים להזדהות אלא הם סוג של נסיגה רגשית מצורת ההזדהות המקורית . זו טענה מוזרה , שכן הזדהות אמורה להיות הצורה הבוגרת של ההיפעלות הרגשית ולא זו הקדומה יותר . לאחר שהילד כבר חיקה פעילות רגשית של מושאים , נושאים והיפעלויות שונות , הוא אמור להגיע לשלב האדיפלי שמאפשר לו להתגבר עליהם ולחסום את אפשרותם . מצד אחד פרויד מסביר את תהליך ההזדהות האדיפלי באמצעות פעולות חיקוי קדומות , מצד שני הוא מציג פעולות חיקוי אלו כנסיגה ופגם רגשי . השגיאה החמישית של פרויד , על פי דלז וגואטרי , היא שגיאת המעשה שבדיעבד או האחר כך . הזדהות אמורה להיות התוצר , ולא הסיבה , ש...
אל הספר