לפענח דבר . ישראלים , היא אומרת , קולטים מהר מאוד אחד את השני , ומיד הם מנהלים שיחה אינטימית ויודעים אחד על השני עד לעומקי העומקים . בגרמניה , לעומת זאת , גם אם נקלעת למצב שנדמה לכזה , היא מוסיפה , בסוף בכל זאת לא תדע כלום על האחר . לדבריה : בארץ אני מדברת עם מישהו ואחרי איזה רבע שעה אני יכולה להרכיב תמונת עולם כזאת או אחרת ופה , רוב האנשים שאני מדברת איתם , או חלק מחוויית ההגירה שלי זה שרוב מי שאני מדברת איתו , אין לי עליו דבר , שום אינטואיציות להישען עליהן , אין לי שום פרשנות למציאות , אין לי שום יכולת להרכיב , כאילו , להשלים את החסר , לייצר [ תמונה . [ אני לא יודעת אם הם , אולי הם ימניים , אולי הם שונאי נשים . אני בכלל לא יודעת לקרוא כלום ממה שאומרים לי , ואני מאוד מרגישה את זה . חשוב לחזור ולהזכיר , כי גרמנים אינם אנטיפתים . אדרבה : הם נחמדים מאוד , צוחקים בנסיבות המתאימות ( לא מבדיחות שואה , ( ומפגינים חיבה ומאמץ מעבר למה שנהוג . יש הרבה מאוד עדויות על נחמדות , קלילות , פתיחות , וגם על נימוס הגון . אבל משהו בכל זאת תקוע שם , משהו בכל זאת מופרד או מפוצל . כפי שכתב אחד המשיבים , " ה...
אל הספר