העין הפצועה: טראומה תרבותית והמבט הישראלי אל גרמניה

בין ההערכה הרבה לכלכלה הגרמנית המודרנית ולמדיניות הגרמנית כלפי ישראל ובין התיעוב כלפי " עמלק" של תקופת מלחמת העולם השנייה , המתבסס על תודעת שואה מפותחת היטב , מוכרחה האמביוולנטיות להיוותר בעינה . הישראלי הממוצע לכוד בין שני כוחות , שני אילוצים - מצד אחד ההסתגלות לאירופה החדשה , שבה מהווה גרמניה ציר מרכזי , ומצד שני החיפוש אחר זהות קיבוצית , המחוברת בטבורה לשואה ולעבר . ( משה צימרמן , עבר גרמני , זיכרון ישראלי ) גדלנו עם השואה . זה גם ממשיך להיות כך . לראות את סבתא עם המספר ולשמוע את הסיפורים העצובים , ונוצרה בכולם , בי , בכולנו , הסקרנות . כל שנה אותה צפירה , כל שנה לעמוד , אותם סיפורים - זה היגיוני ... ילד עומד פה ברחוב ובוכה , האימא עומדת קילומטר ממנו , אוטומטי אתה אומר איזו אימא את ? ככה הם ... אני מגדיר אותם גם נאצים ... יש משהו ברכיב החברתי שלהם שאפשר להם לרצוח כל כך הרבה אנשים והוא עדיין שם ... יש את הלהביט הצידה ויש נטייה לייצר סדר כשאף אחד לא מאתגר את הסדר . ( ארכיטקט ישראלי , נמצא שנתיים בברלין ) אני יודע , זה יישמע עכשיו מוזר , אבל אני אומר את זה למרות זאת : מגיל מסוים כל הגר...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד