גם בקרב הציבור הדתי–לאומי , או כפי שהוא מכונה — הציונות הדתית , ישנה השפעה רבה לרנסנס היהודי שחווה החברה החילונית בישראל , אף שלציבור זה הייתה כמובן זיקה פעילה ליהדות במשך כל תולדותיו . ואולם אופיו של השינוי בציבור הדתי–לאומי הוא הפוך : אם בציבור החילוני מתבטא השינוי בכך שחלקים בתוכו מאמצים אל תוך המטען התרבותי שלהם גם את הנדבך היהודי , אזי בציונות הדתית מתבטא השינוי בכך שרבים מאמצים אל תוך תפיסת העולם היהודית שלהם את הנדבך התרבותי הכללי . רוצה לומר : ראיית היהדות לא רק בהקשרה הדתי וההלכתי אלא גם כתפיסת עולם פילוסופית או כזהות — בין שניתנה משמים ובין שלא — שהיא משמעותית ומרכזית בתודעת העם לדורותיו . עמדה זו היא בגדר אימוץ מאוחר , בדרך כלל לא מודע , למשנתו של אחד העם ( במאמרו החשוב " משה" טען אחד העם שלא משנה אם משה רבנו היה או לא היה דמות היסטורית ; העיקר הוא מקומו המרכזי בתודעת העם והאופן שבו הוא נחקק בה . ( עוד יותר בולטת הזיקה הסמויה למשנתו של הרב מרדכי קפלן , מהוגי הדעות החשובים של יהדות ארצות הברית במאה העשרים ( שבעצמו הושפע עמוקות מאחד העם . ( קפלן יצר את הזרם הרקונסטרוקציוניסטי ...
אל הספר