האיסור המקראי " מקרב אחיך ת ש ים עליך מלך , לא תוכל לת ת עליך איש נכרי , אש ר לא אחיך הוא" ( דברים יז , טו ) התפרש בהלכה כאיסור למנות נכרים למשרות שלטון . " לא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל , לא שר צבא , [ ... ] אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות , ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל" ( הלכות מלכים א , ד . ( יש בכך ביטוי לתפיסת ממלכת ישראל כמדינת לאום יהודית אשר רק בני העם היהודי יכולים לעמוד בראשה . יוצא אפוא שאף על פי שיש להעניק לנכרי זכויות אישיות רבות הכוללות הגנה על גופו ועל רכושו יש לשלול את אפשרותו להתמנות למשרות שלטון . יישום איסור זה במדינת ישראל יעמוד כמובן בניגוד לזכות הבסיסית לבחור ולהיבחר המוקנית לכל אזרח במדינה דמוקרטית . מתעוררת אפוא השאלה : באיזו מידה מתירה ההלכה לממש את התביעה לשוויון זכויות בכל הקשור לנכרי במדינת ישראל ? נראה שבשאלת הזכות להיבחר מתבטא , מבחינת ההלכה , המתח בין מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית לבין מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית . מחד גיסא יישום מלא של ריבונות עם ישראל על ארצו מתבטא גם באחיזה בכל משרות השלטון . בכך נפגעות כמובן הזכויות ...
אל הספר