רמב ) "ם ספרד–מצרים ; ( 1138-1204 בהלכות מלכים ( ח , י-יא ) מבחין בבירור בין תורת משה שניתנה לישראל לבין מצוות נח שניתנו לכל באי העולם . הוא צועד בעקבות רבי יוחנן וקובע שתורת משה הונחלה רק לעם ישראל אך מוסיף שהיא ניתנה גם " לכל הרוצה להתגייר משאר אומות העולם , " כלומר לגר צדק שהצטרף מרצונו לעם ישראל . בכך מגביל רמב"ם את התייחסותה המחייבת של התורה לעם ישראל בלבד אך מראה גם את זיקתה העקרונית לכל אדם . שאר באי העולם שלא בחרו להצטרף לתורה זו מחויבים רק במצוות שנצטווה בהן נח . בכך נוקט לכאורה רמב"ם את הגישה האוניברסלית , אך דבריו בהמשך מעוררים תהיות בדבר מקור סמכותן של מצוות אלו לדעתו כל המקבל שבע המצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם , ויש לו חלק לעולם הבא . והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן . אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם . רמב"ם שלל את התארים " גר תושב" או " חסיד אומות העולם" ממי שמקיים שבע מצוות אלו מתוך " הכרע הדעת , " כלומר ממי שעושה אותן מדעתו . אדם זה...
אל הספר