היעדר הבחנה בין חברות בארגונים מסוגים שונים לעניין האחריות הפלילית של הפרט

אני סבורה כי לא נכון להתייחס באופן זהה לכלל הארגונים המוגדרים ארגוני טרור בשאלה של הפללת החברות בהם . עמדתי על הגישה הגורסת שאין להבחין בין ארגונים דו-מהותיים לארגוני טרור מובהקים . ברמת הארגון אפשר לקבל גישה זו - בהתחשב בתפיסה העצמית האחדותית של ארגונים כאלה , בקושי הפוטנציאלי לזהות ולבודד את הזרועות המבצעיות , ברצון לעשות דה-לגיטימציה לארגונים הללו , וכדומה . אולם יש מקום להבחין בין סוגים של ארגונים בשלב בחינת האחריות הפלילית של הפרט החבר בהם . כאשר מדובר בארגון טרור מובהק , חברותו של אדם מעידה א-פריורי על יסוד נפשי חזק יותר מאשר זה של חבר בארגון דו-מהותי . מבחינת הקרבה לעברה המושלמת , כאשר מדובר בארגון טרור מובהק , חברותו של אדם מקרבת אותו יותר לזירה העבריינית מאשר חברות בארגון דו-מהותי . לכן אפשר להצדיק הפללה של חברות נומינלית בארגוני טרור מובהקים , ובארגונים אלה בלבד . כאשר מדובר בארגון דו-מהותי , פעולות בעלות זיקה לפן הטרוריסטי של הארגון יספיקו לביסוס אשמה פלילית . אם המחוקק אינו מעוניין להבחין בין סוגי הארגונים האמורים בקביעת העברה , אפשר להציע לחלופין שאם יוכיח הנאשם בעברת החבר...  אל הספר