כאמור , המאסר הפלילי הוא תוצאתי , פועל יוצא של עברה שנעשתה . לאחר שפגע בערכים שעליהם ביקשה החברה להגן במסגרת החוק הפלילי , יושם העבריין במאסר , וזה חייב להיות מוצדק מבחינה גמולית . המאסר גם נחוץ כדי להרתיע את העבריין לבל יחזור לסורו ולהרתיע את כל בני החברה המבקשים לכלכל את מעשיהם . המעצר המנהלי לעומת זאת תכליתו מניעה גרדא ( ועל כן הוא מכונה לעתים Preventive . ( Detention מטרתו אינה להעניש . חירות העציר נשללת ממנו בשל החלטה שצופה את פני העתיד ומבקשת למנוע ממנו לעשות מעשים שבכוחם לפגוע בביטחון הציבור או בביטחון המדינה . כלומר , בעל הסמכות איזן בין זכותו של העציר לחירות ובין הסיכון שהוא , כאדם חופשי , יוצר לחברה , ובשקלול עם ההסתברות של מימוש הסיכון קבע כי כפות המאזניים מצדיקות את מעצרו לטובת מניעת הסכנה . את הרציונל המונח בבסיסו של ההסדר הציג הנשיא שמעון אגרנט באחד מפסקי הדין הראשונים שעלו לדיון לפני בית המשפט העליון בנושא המעצר המנהלי : 10 הרציונל הקדום ביותר לענישה במשפט הוא עקרון הגמול . התפיסה הבסיסית ביותר של צדק בחברה האנושית גורסת כי מן הדין שאדם שעבר עברה יקבל את עונשו . תימוכין ...
אל הספר