26 . 11 . 1973 מיכיק יקירי כעת אני שומרת לילה , ליד הטלפון המפורסם של גילה ורותי , וכשאני כותבת לך נדמה לי , שאני מבינה אותך ומרגישה איך זה לשבת בלילה לבד , כשהכול מסביבך רדום , ולהתרכז בכתיבת מכתב . מזה שבועיים נעדרת ולי נראה כאילו עברו שנים . הזמן , בעיה שפעם מאוד העסיקה אותך , יש לו ממדים שונים . הוא אינו קלנדארי ( על פי לוח שנה ) בלבד . ייתכן שהדבר נובע מן האינטנסיביות בימים אלה בהם אנו שקועים , וכל יום שעובר הוא בעל משמעות מיוחדת , וכל שהתרחש לפני ה-6 באוקטובר הוא רחוק בזמן ובמקום , בחיים הפרטיים והכלליים של החברה שבה אתה חי . מאז שנסעת אני תופסת את עצמי לא פעם שרויה במצב מיוחד ( לפעמים מוגדר מצב זה על ידי פסיכולוגים כהזיות . ( אני משוחחת איתך שיחות דמיוניות רבות , כאילו עמדת על ידי ואף באינטנסיביות רבה ביותר . אין לי רצון ואף אין לי צורך לנתח את התופעה המוזרה הזו , וכעת כשאני כותבת לך אף קשה לי למסור לך את תוכנן של השיחות . מכל מקום , ברור לי שדברים רבים מדי התרחשו אצלך ואצלנו בזמן קצר , זה ששהית בארץ ובבית בלי יכולת לעכלם , וכעת הם דורשים את שלהם . אך אין שיחה הזויה דומה לשיחת א...
אל הספר