5 . 2 . 1973 מיכיק יקירי , אינני יכולה לתאר לך את הרגשתי מאתמול , כאשר באתי מ “ אורנים “ לפנות ערב ומצאתי את השקופיות . בבית לא היה איש , אבא נסע לתל אביב וחזר רק בחצות . שלומית נסעה לחיפה ואני נשארתי לבדי , ואתה כאילו איתי בחדר . השקופיות הביאו אותך משם אלינו לחדר , וזו הייתה חוויה בלתי אמצעית של נוכחות . מעבר להרגשה זו , הציפו אותי שמחה וגאווה ממש . הסתכלנו הרבה פעמים דרך מקרן טוב ועוד נשוב ונסתכל . אינני מרגישה את עצמי מספיק מומחית כדי לנתח את הציורים , אך לפי דעתי חלה התקדמות עצומה בציוריך . כאן אולי אצטט את שלמה רן , חבר אשר הגיב באופן מעניין לציורים . הוא אמר ( פחות או יותר : ( " אני מקנא במיכאל , מאין הוא לוקח חופש כזה יחד עם משמעת . אני מרגיש את עצמי כחובב עלוב לעומתו . “ ובאמת , הדבר המפתיע ביותר היא המשמעת יחד עם הביטוי החופשי . למרות שנושאי ציוריך כה שונים , ניכרת בהם היד שלך וגם הלב . נראה לי שסימני כתב היד שלך בולטים , וזה דבר מאוד חשוב לבן צעיר כמוך . כתב היד שלך , לפי הערכתי , מעיד על ביטחון בקו , דרמטיות בביטוי ועוצמה בצבע , ואין זה חשוב אם אתה צובע באיפוק רב או במריחות...
אל הספר