עבר חודש מאז שסבתא נפטרה ואני מנסה לארגן את המחשבות והתחושות למילים , למשפטים . זה לא קל . אני גם לא בטוח למי אני כותב את הדברים : לעצמי , לסבתא , למשפחה . ובכל זאת . בשנים האחרונות התרחקנו קצת . זה קרה כמובן גם בגלל הריחוק הגיאוגרפי , אבל גם ( אני מודה ) בגלל הקושי שלי לפגוש את הבלתי-נמנע . לראות את סבתא נכנסת בגיל 80 ומשהו מתקדם אל תוך מה שאנחנו מכנים "הזקנה , “ היה משהו שהתקשיתי לקבל משום-מה . סבתא ויטקה אישה זקנה , לא , משהו פה לא מסתדר . זה פשוט לא מרגיש נכון . אני מנסה להבין למה ואולי כך לפענח איזו תעלומה שנשארה לא פתורה , גם אחרי שהלכת . אנחנו מרבים להשתמש בביטוי " אדם מיוחד , “ בהלוויות ובכלל – כי באמת מי מאיתנו לא מיוחד בדרכו שלו , וזה באמת תמיד נכון וגם קצת מנחם . אבל אני חושב , שכל מי שהכיר את סבתא הרגיש , שהיא יוצקת תוכן מחודש למילה " מיוחד . “ סבתא הייתה יחידה ומיוחדה , סוג זא ‘ נרי , מין יחיד במינו , שמגדיר את עצמו וכולל רק את עצמו . היה לה צליל משלה בעולם , תו , שהיה פשוט ובהיר , ובו בזמן חד-פעמי ולא ניתן לשחזור . לא נשמע אותו אצל אנשים אחרים , וזה לא משהו שעובר בגנים . ...
אל הספר