מראיין : אברהם אצילי , 1989 ויטקה : מיד עם כניסת הגרמנים לסלונים החלו הפרעות ביהודים . כבר בחודש הראשון , הגרמנים התאכזרו ליהודים , שהתגוררו מחוץ לתחום השליטה הסובייטי והוציאו אותם להורג . כאשר נודע לי , שהגרמנים פלשו לווילנה , אמרתי לעצמי : כל ידידיי נמצאים בווילנה , משפחה אין לי , מוטב , אם כן , שאחזור לשם . כולם אמרו שהשתגעתי , משום שנסיעה לווילנה פרושה לנסוע לכיוון החזית . בכל זאת , עליתי על רכבת צבאית לכיוון וילנה , שהובילה נשק וחיילים לחזית . אחד הקצינים ניגש אליי וניהל איתי שיחה . הוא שאל אותי , האם אני פרוטסטנטית ? השבתי בשלילה . הוא המשיך לשאול האם אני פרובסלבית או אולי קתולית ? " לא !“ השבתי נחרצות . הוא לא הניח לי , המשיך לחקור ולבסוף שאל האם אני יהודייה ? השבתי בחיוב . הקצין כל כך נדהם , שמיד הסתלק , משום שאסור היה לדבר עם יהודים ואני לתומי עניתי לו על שאלותיו . הבנתי שמסוכן מדי לנסוע ברכבת והחלטתי להמשיך דרכי בטרמפים . לפנות ערב הגעתי לווילנה ולא ידעתי מה מתרחש בה . לא ידעתי על הצווים האוסרים על היהודים לצאת בערב או ללכת על המדרכות ; לא ידעתי על החובה לענוד טלאי צהוב . פסע...
אל הספר