אין ספק : ספר זה , המביא דברים משל ויטקה ועליה , היה ממש בבחינת הכרח למתאבלים עליה , ואינו בגדר מילוי חובה . והנה הוא כאן , יוצא לאור כשנה לאחר לכתה מעמנו , עשיר בתוכן ונאה למראה : עדויות , מאמרים , שירים , זיכרונות , תיאורים – פסיפס שהורכב במסירות בידי משפחתה ואוהביה הרבים , ונמסר כאן לקוראים , אלה שידעוה ואלה שלא זכו . ויטקה קמפנר-קובנר הייתה אישיות שהטביעה חותם והשאירה משהו משלה בכל סובביה , וחותמה נשאר ויישאר עוד ימים ושנים . קשה להגדיר אישיות ולומר מה הופך אדם לאישיות מטביעת חותם ותוכן , אך אפשר לחוש בה גם בלי הגדרה , ויטקה הייתה אדם מיוחד , ומי שהיה במחיצתה חש בייחודיות של אישיותה . ראשית , הישירות . האופן הפשוט והברור שבו הביעה ויטקה את דעתה על אנשים ועל נושאים . היא לא עיגלה פינות , לא ייפתה דברים , לא נשאה פנים לאיש , ואין צורך לומר שבעלי שררה ורמי דרג לא נחשבו בעיניה לבעלי זכויות יתר . היא לא חסכה את שבט ביקורתה , שהיה חריף לעתים , גם מאבא ז"ל , ומפני שהנוסח הראשון של " המפתח צלל , " למשל , לא נראה לה מובן , כתב נוסח שני . היא יכלה להגדיר אדם במילה קולעת אחת , חודרת חדרי כליו...
אל הספר