ככלל , הציבור החרדי איננו עוסק בספורט . אמנות זו נחשבת למקדשת את הגוף , והיא מנוגדת לאתוס החרדי המקדש את הרוח . בשל כך הגברים החרדים אינם עוסקים בשום ענף ספורט , בתלמודי התורה וה " חיידרים " אין שיעורי ספורט לילדים , ובהפסקות אין לשחק במשחקי כדורגל או כדורסל , שנחשבים פסולים על רקע ייצוגם את התרבות החילונית הריקה . באופן כללי בז הנרטיב החרדי לכדורגל , המתואר כ " אחד - עשר אנשים שרצים אל הכדור , וכשהם כבר מגיעים אליו - בועטים אותו למרחק . " התלמידים ישחקו בתופסת , במחבואים או במשחקי כדור אחרים . מגיל שלוש - עשרה כשהתלמידים עולים אל הישיבה הקטנה , יוקדשו ההפסקות לשיחות על דא ועל הא ולשאיפת אוויר , אך מכאן ואילך אין עיסוק בפעילות גופנית מכל סוג שהוא . הרגל זה ימשיך אף לאחר הנישואים . הגברים יתנזרו מעיסוק בספורט , למעט בעלי המשקל העודף שיצעדו לפרקים בחסות החשיכה במטרה להשיל ממשקלם . החוקר יוחאי חקק שחקר את התופעה , מציין כי בשנים האחרונות ניתן לזהות עלייה מדודה בעיסוק בכושר שאיננו נחשב ל " תרבות הגוף , " ובעיקר הליכה על ההליכונים במכוני הכושר או צעדה ברחובות ובפארקים בשעות הערב ( חקק , . (...
אל הספר