טקס הנישואים בחברה החרדית מסמל הרבה מעבר להקמת בית בישראל . הוא מסמל את המעבר של הזוג הנישא מרשות אחת לרשות אחרת . האישה עוברת מרשות הוריה לרשות בעלה . אף כאשר הכלה בגיל מתקדם יחסית , באמצע שנות העשרים לחייה , עדיין היתה עד עכשיו ברשותם המוחלטת של הוריה . היא התגוררה בביתם , נשמעה להם וחסתה תחת כנפיהם . כעת , מסמל טקס הנישואים את החלפת המשמרת . מעתה , ההורים יתפסו מרחק יחסי באחריות לבתם , והיא נכנסת הלכתית , תרבותית וחברתית ל " רשות בעלה . " אף הגבר עובר מרשות הוריו לרשות עצמו . עד עתה היה עליו להימלך בהם על כל צעד ושעל ולקבל את הסכמתם . הוא הוגדר כ " גדול הסמוך על שולחן אביו , " הנחשב אמנם לבוגר , אך כמי שאיננו עומד בפני עצמו . כעת , כשמקים החתן בית בישראל , הוא עובר ל " רשות עצמו . " אף כאן , בשונה מהחברה המערבית , המעבר מהרשות ההורית לרשות העצמית איננו פונקציית גיל , אלא תולדה של טקס הנישואים . זהו השער לעצמאות של בני הזוג , וזו הסיבה שההורים , ולא בני הזוג הנישאים , חתומים על ההזמנה לחתונה . על דרך ההומור ניתן לומר , כי אם בטקס בר המצווה בירך האב " ברוך שפטרני מעונשו של זה , " כעת ...
אל הספר