במובחן מהחרדיות האשכנזית הדיכוטומית והברורה , חיה החרדיות המזרחית על רצף מתמשך שבין השחור ללבן . בקרב הקהילה הליטאית והחסידית ההבחנה בין החרדיות לחילוניות חותכת ועליך לבחור אם אתה בצד הפנימי של החומה או מחוצה לה . ואולם הקהילה המזרחית איננה דורשת זאת מחבריה . זוהי קהילה מחבקת המסכימה להכיל גם את המתונים יותר והחרדיים פחות . לכך יש כמה טעמים : ראשית - המסורת המזרחית . חוקרים רבים סבורים כי החרדיות הנה תופעה שהתפתחה במאות האחרונות כתגובת נגד לתהליכי החילון והמודרניזציה " כ ) ץ , תשמ . ( ו " כאמור לעיל , החברה המזרחית שלא נחשפה לרוח החילון שבאירופה , לא דגלה בהתבדלות ובהסתגרות , אלא בהשפעה החוצה . זוהי תרבות המבקשת להיישיר מבט אל היהודי האחר ולקרב אותו , במקום ההסתגרות האשכנזית . שנית - העממיות . עוד בקהילות המוצא נהגו יהודי המזרח לכבד באופן מופלג את חכמיהם ולומדיהם , בעוד שמרבית הקהל היו אנשי השוק . המבנה החברתי איננו מושתת על יחידת עלית של חברת לומדים , אלא על ציבור עממי רחב המושפע מגדול התורה . אף בישראל , רבים מהציבור המזרחי החרדי הנם אנשי פריפריה ועבודת כפיים שאינם סגורים בדל " ת אמו...
אל הספר