החרדיות המזרחית המנומנמת התעוררה ברגע אחד בשנות השמונים , עם פריחתה של תנועת ש " ס הספרדית . לא היתה זו רק פריחה פוליטית , אלא יצירה מחודשת של קהילה חרדית מתוחמת סביב אתוס משותף שהלך ונבנה , שעיקרו היה זקיפת ראשה של המסורת המזרחית . לא לחינם , סיסמתה של התנועה הטרייה היתה " להחזיר עטרה ליושנה . " בראש התנועה עמדו מנהיגים רוחניים בעלי שיעור קומה , הרב עובדיה יוסף ולאחר מכן אף הרב יצחק כדורי , ולראשונה הוקמה " מועצת חכמי תורה , " שכללה רבנים ספרדים בלבד . בראש הרשימה הפוליטית הועמדו מנהיגים כריזמטיים , הרב יצחק פרץ ואריה דרעי . עד מהרה הקימה התנועה הטרייה מערכת חינוכית רבת עוצמה - " מעיין החינוך התורני " שבנתה מוסדות חינוך רבים לבנים ולבנות , על טהרת הספרדיות . גוף נוסף שהוקם - "אל המעיין " - עסק אף הוא בפעילות תורנית חברתית בסגנון החרדיות המזרחית . שמן של שתי התנועות נגזר , ככל הנראה , מן האתוס שבנה אותן : המעיין המזרחי שיבש חזר עתה לפכות ולנבוע . כל אלה הביאו בעשורים האחרונים להעמקת השורשים של הזהות הספרדית השורשית וליצירתו של זרם קהילתי עצמאי שאינו נסמך על המוסדות הליטאיים והחסידיים ו...
אל הספר