הרגש הדומיננטי אצל החרד הליטאי הנו היראה . יראה מפני הקדוש ברוך הוא , מפני ביטול תורה או מאי דקדוק בהלכות . אף שרגש זה קיים גם בחסידות , הרי שלחסיד מנגנונים מאזנים המגבירים את השמחה והדבקות , ומנתבים את החסיד לעבודה חווייתית . ואולם הליטאי אחוז ביראתו כל הימים וממנה הוא יוצא לעבוד את בוראו . כאשר הדקדוק הליטאי הופך לקיצוני וכפייתי , הוא מכונה " נרווים , " למשל : "תראה את הנרוויסט הזה שלא מפסיק ליטול את ידיו " . ישנן מצוות מיוחדות שבהן מקפיד הליטאי יותר מכול . כך במצוות הפסח , מצוות השבת ומצוות נוספות . בהתאמה , מצוות אכילת המצה בליל הסדר תהפוך לאירוע מתוכנן לפרטי פרטים : כמות המצה המדויקת שיש לאכול ; מספר הדקות שבהן יש לסיים את המצות הללו ; צורת הישיבה בעת האכילה ; אין לדבר ; ויש לכוון כמה כוונות שונות תוך כדי האכילה . אם לא כיוונת - עליך לשוב ולאכול שוב את המצות בכוונה . אף בסוכות יקפיד הליטאי ירא השמים שלא להירדם לרגע אחד , ולו בטעות , מחוץ לסוכה . הסיפור הבא עשוי להמחיש את הוויית החרדה הליטאית : כאשר נשאל הגאון מווילנא מהי המצווה הקשה ביותר בתורה , השיב שזוהי מצוות " ושמחת בחגיך , "...
אל הספר