במאה הי " ט החלו לפרוח ברחבי אירופה הליטאית ישיבות שכינסו את התלמידים ללימוד משותף , שכן על פי דברי חז " ל " אין התורה נקנית אלא בחבורה " ( ברכות סג . ( הראשונה והמפורסמת שבהן היתה ישיבת " עץ חיים " בעיירה וולוז ' ין במינסק . הישיבה הוקמה על ידי רבי חיים מוולוז ' ין , מי שהיה תלמידו המובהק של הגאון מווילנא . הישיבה היוותה אב - טיפוס של הישיבות הליטאיות כולן , ומרבית הישיבות שהוקמו לאחריה - עד עצם היום הזה - התנהלו באותה מתכונת לימודית . הבחורים למדו לאורך היום כולו את התלמוד הבבלי , כאשר מחצית היום הוקדשה ללימוד בעיון , אז ירדו התלמידים לנבכי הסוגיה התלמודית על כל הפרשנויות שבה : ראשונים ואחרונים , ספרי הלכה לצד ספרי פלפול וחידוד . במחצית השנייה למדו הבחורים לימוד בקיאות - לימוד גמרא מהיר יותר שמטרתו רכישת בקיאות במסכתות הש " ס . תלמידי הישיבות היו אוכלים אצל בעלי בתים , במה שהיה מכונה " ימים , " כלומר סידור יומי שהעניק להם ארוחות חמות . מדוע עסקו בישיבות רק בתורה שבעל - פה ? ברויאר ( 1983 ) עומד על שתי סיבות לכך : ראשית , הישיבה יועדה לגדל דור של פוסקי הלכה שמהם תצא תורה - הלכה למעשה ...
אל הספר