יותר מכול מזוהה התפיסה הליטאית עם לימוד התורה ואהבתה . הלימוד איננו רק אמצעי לרכישת ידע תורני - ללמוד כדי ללמד , לשמור ולעשות , אלא לימוד שמטרתו להתייגע , כלומר , הלימוד הנו תכלית העומדת בפני עצמה . בשונה מהתפיסה החסידית שפורטה בהרחבה , רואה התפיסה הליטאית את עיקר עבודת השם בלימוד התורה . ובשונה מגישות אורתודוקסיות אחרות הרואות בלימוד אמצעי להוראה או להפצת תורה , יעד מכובד לכשעצמו , סבורה הגישה הליטאית כי על כך מברך היהודי בכל בוקר " אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה . " כלומר , אין חשיבות רק בידיעת התורה , אלא בעיסוק בה , וכל רגע ורגע שאדם הוגה בתורה , נחשב לו למצווה נעלה , בשל עצם יגיעתו בתורה ( הקדמה לספר שו " ת בית הלוי . ( על פי גישה זו , לימוד התורה הוא אף ההגנה הטובה ביותר מפני היצר הרע , כמאמר חז " ל בתלמוד : " אם פגע בך מנוול זה ריצר הרע , [ משכהו לבית המדרש " ( קידושין ל . ( כעבור שנים רבות הגדיר פרידמן ( 1991 ) את החברה הליטאית כ " חברת לומדים , " קרי : חברה העוסקת בלימוד מבוקר עד ערב ללא מועד סיום ידוע . זהו לימוד לשם לימוד העומד כאידיאה בפני עצמה הגבוהה מכל האידי...
אל הספר