ערבית : , בדינג'אן , ברינג'אן , בתינגאן ; לדינו : ב'רינג'יאס שימושים קולינריים : לאחר שליקה , רכיב בתבשילים ובסלטים , הכנת כבושים מוצאו של החציל מהודו , וככל הנראה הוא הגיע לאזורנו רק לאחר כיבושי הערבים בראשית ימי הביניים . האזכור הקדום ביותר לברכתו מופיע בכתבי הגאונים שבבבל . הרב האי גאון קובע כי ברכת ה'ברינגאן' היא ' האדמה , ' וכך גם רבנו חננאל גאון . במאה ה 13 קובע גם רבי אברהם בן הרמב"ם ממצרים שברכת החציל ' האדמה . ' אביו , הרמב , ( 1204-1138 ) ם" לא הזכיר את ברכת החציל בחיבורו ' משנה תורה , ' אך אזכוריו בספרי הרפואה שכתב מוכיחים שהגדירו כירק . רבי נתן בן יואל פלקירה ( ספרד , המאה ה ( 13 מציין כי החציל הוא גידול בעייתי מבחינה בריאותית ' ) יוליד החלט שחור , ( ' וכתוצאה מכך המליצו הרופאים הערביים , כדוגמת אבן רשד , לאוכלו שלוק או מבושל בבשר . גם הרופא היהודי , רבי מנחם בן אהרון זרח ( ספרד , המאה ה , ( 14 מונה את החציל עם הירקות שלא מומלץ לאוכלן , כנראה משום שמצויים זנים המכילים רעלים , ויש צורך להכשירם למאכל : " יש ממיני הירקות רעים ככרוב והאלבדינגין . ואמנם נהגו לבשלם ולתקנם בבשר...
אל הספר