ערבית : ; יידיש : צויבל , ציבעל שימושים קולינריים : אכילת בצלים חיים , ליפות הפת , נזיד בצלים , רכיב בתבשילים מוצאו של בצל הגינה במרכז אסיה , והוא ידוע כגידול חקלאי עתיק בהודו , ביוון ובמצרים העתיקה . הבצל נזכר במקרא ובספרות חז"ל כגידול תרבותי בחקלאות שלחין . בתקופת חז"ל גידלו זנים שונים של בצלים , ובניגוד לימינו , אכלו את העלים הירוקים שבראש בצל הגינה , כמו גם את הבצל היבש אף שהעלים נחשבו למאכל מזיק . במרוצת הדורות היה הבצל מאכל עממי , פשוט ונוח לגידול , ומחירו בדרך כלל היה נמוך . מהמקורות של חכמי אירופה עולה שאכילת בצלים חיים או תבשילים המותקנים מהם , קשורה לעוני הרב ששרר בארצות אלו . על הבצל כמאכלם של עניים אנו למדים מתיאורו החי והמוחשי של 26 דרישה , או"ח , סימן רה . והשוו כף החיים , או"ח , סימן רה , אות ט , קל ע"ב . מכל מקום , הדבר מעיד על היותם ירקות שכיחים במטבחיהם של היהודים וכך גם על השינויים בהרגלי אכילתם על פי התרבות הקולינרית המקומית . 27 ספר הפרדס , עמ' קפ . 28 אנציקלופדיה החי והצומח , , 12 עמ' ; 80 זהרי והופף , עמ' . 185 29 על הבצל במקרא ובחז"ל ראו לעף , פלורה , ח"ב עמ' ; ...
אל הספר