אכילתם של גרגירי דגן במצבי הבשלה או עיבוד שונים נזכרה במקרא ' ) אביב , ' ' כרמל , ' ' קלי . ( ' בימי חז"ל היו ' קליות' ( חיטה קלויה ) מאכל חביב על ילדים וכן רכיב בתקרובת , שהוגשה לפני אורחים . בספרות התנאים והאמוראים נזכרו קליות כמאכל שזרקו לפני חתן וכלה , רכיב במנות קינוח וכן כמאכל חביב על ילדים שחילקו אותו להם בליל הסדר כדי שלא ירדמו ' ) קליות ואגוזים . ( ' בשל העובדה שאיכותם הקולינרית של גרגירי חיטה חיים ולא מעובדים נמוכה ביחס למוצרי קמח נקבע בתלמוד כי 'הכוסס' חיטה צריך לברך 'האדמה . ' רבי אהרן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה שבפרובנס ( אמצע המאה הי ( 1330 - ג" מבחין בין הברכה על שיבולי חיטה חרוכים באש לבין הברכה על שיבולי שעורה במצב זהה בשל ההבדל באיכותם הקולינרית של שני מיני הדגן : " ועל שבלים של חטים שחרכן באור כדרך שעושין קליות מברך עליהן בורא פרי האדמה , ועל שבלים של שעורים שהכל , לפי שהן מאכל קשה ואין דרך לאכלן . " רבי דוד אבודרהם ( ספרד , המאה ה ( 14 קובע כי אין לברך כלל על כסיסת גרגירי שעורים ( אכילתם חיים ) שכן השעורה היא מאכל בהמה . אולם מרן = ) ר' יוסף קארו ) בספרו ' בית יוסף' טען...
אל הספר