למעשה , ראשיתה של בעיית זיהויים של חמשת מיני דגן בימי חז"ל . כפי שנראה להלן , אין בספרות חכמינו מקור לזיהויים המוחלט של חמשת מיני דגן . יש שהמקורות מציינים את יחס הקרבה בין 9 הדוגמה הבולטת לניסיון לכלול בין הדגנים המרכזיים גידולים נוספים היא דעתו של רבי יוחנן בן נורי הכולל את האורז ( בבלי , פסחים לה ע"א ) ואת הקרמית ( שם , ובירושלמי , פסחים פ"ב ה"ד , כט ע"ב ) לעניין חימוץ בפסח ( על זיהויה עם הקצח למשל , ראו לעף , פלורה , עמ' . ( 705-704 וכן רבי מאיר הכולל את הפול המצרי היבש בין הדגנים לעניין נדרים ( ירושלמי , נדרים פ"ז מ"ב , מ . ( ב"ע 10 ההכרעה בעניין צמצום המונח תבואה לקבוצת חמשת המינים בלבד עולה מדברי הרמב"ם במשנה תורה , הלכות כלאים , פ"א , ה"ח : " הזרעונין נחלקים לשלושה חלקים . האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין החיטים והכוסמין והשעורין ושבולת השועל והשיפון . " 11 איסור אכילת תבואה מיבול חדש לפני הקרבת העומר בבית המקדש שהוקרב בט"ז בניסן . ראו משנה , חלה פ"א מ"א . 12 חובת אכילת מצה בלילה הראשון והברכה על אכילת מצה בשאר ימי הפסח . ראו משנה , פסחים פ"ב מ"ה ; שו"ע , או"ח , סימן תנ...
אל הספר