במשך כל ימי המלחמה נהג דיין לצאת מדי יום ביומו לביקור באחת המפקדות בשתי החזיתות . הוא נהג לפתוח את סיורו במפקדת החזית , אך לעתים קרובות ביקר גם אצל מפקדי האוגדות ואפילו אצל מפקדי חטיבות , להשקיף ישירות על קו האש ולשמוע מכלי ראשון על המתרחש . גם בנושא זה לא חסרו טענות . היו שסברו כי הוא מפריע לקצינים בעבודתם ; היו שטענו כי הוא בורח ממשמרתו במטה ; והיו אפילו שטענו כי הוא מבקש למות בשדה הקרב . יש להניח שדיין חש הרבה יותר נוח בקרב קציני החזית מאשר בין שרי הממשלה והקצינים הבכירים במטה הכללי , שהסבו לו מתח קשה . הוא דבק באמונתו : " כל מי שרוצה להבין מהי מלחמה צריך לראות אותה , לחוש אותה — במשקפת , בכל צורה שהיא . במפקדות הקדמיות , בשמיעת דיווחים או בשיחות ישירות עם המפקדים בשדה אתה מבין מה הם רוצים , מה הם חושבים " . נראה שיותר מכול הוא הרגיש בבית אצל אריק שרון , בעיקר לאחר ששרון חצה את תעלת סואץ ופרץ מערבה . הוא הרבה לבקר אצלו , והיה קשה שלא לחוש בהערכה שרחש לו , יותר משרחש לכל מפקד אחר במלחמה , וכן בחיבתו כלפיו . בין שרון ובין שאר קציני הפיקוד שררה איבה לא מעטה . שרון גויס למלחמה כאיש מילו...
אל הספר