בין 1970 ל 1973 נשמרה במידה רבה הפסקת האש בחזית הירדנית ובחזית המצרית , אולם תוכנית רוג'רס לא מומשה . ישראל סירבה לשאת ולתת עם נציג האו"ם גונאר יארינג על המשך התהליך המדיני כל עוד המצרים אינם מסיגים את הטילים מגדת התעלה . הקיפאון שנוצר בתהליך המדיני הדאיג את משה דיין . הוא היה משוכנע שאין סיכוי להסכם שתנאיו יהיו מקובלים על ישראל ועל הערבים גם יחד . לדעתו , אסור לישראל לסגת מנהר הירדן החייב לשמש גבול הביטחון המזרחי שלה , ואל לה לוותר על שליטתה בשארם א שיח , ' בפתחת רפיח וברצועת עזה . הוא ידע היטב שתנאי מינימום אלה לא יתקבלו על דעת הערבים , ולכן כל דיבור על שלום אינו ראלי . ועם זה , הוא ידע היטב שהעולם הערבי , ובראש ובראשונה מצרים , לא ישלימו עם הקיפאון שנוצר ושבמוקדם או במאוחר הם ישובו להילחם . דיין העריך שעם כל רצונה של ארצות הברית לרצות את הערבים , היא לא תאלץ את ישראל לסגת מעמדותיה אלא תמורת הסכם שלום מלא . כדי לאפשר לראש הממשלה גולדה מאיר להעביר בין שריה את ההסכמה ליוזמת רוג'רס , הצהיר הנשיא ניקסון : " אף חייל ישראלי לא ייסוג מן השטחים הכבושים עד שיושג הסכם שלום חוזי ומחייב שיניח א...
אל הספר