את רובו של הבוקר הראשון למלחמה עשה דיין באולם הבקרה של חיל האוויר ; הוא ישב על ספסל מוגבה מאחורי גבו של מוטי הוד , מפקד חיל האוויר , שניהל את המערכה האווירית . בשני גלים הותקפו רוב בסיסי האוויר של המצרים . בתוך שלוש שעות הושמדו כשלושה רבעים מסך כל המטוסים שעמדו לרשותם , ולשם הדיוק 304 — מתוך 419 מטוסים . נפגעו גם רוב מתקני הרדאר וסוללות התותחים והטילים נגד מטוסים שלהם . לקראת הצהריים החלו חילות האוויר של סוריה וירדן וטייסת עיראקית שפעלה מגבול ירדן לתקוף מטרות אזרחיות וצבאיות בישראל . בתגובה הופעל חיל האוויר גם נגד כוחות אלה . בשעות הצהריים כבר יכול דיין לסכם את המצב : המלחמה אמנם רק החלה אבל הפתיחה מבטיחה . קודם כול , המצרים כבר בלי חיל אוויר . לא די שחלפה הסכנה להפצצת אוכלוסייה אזרחית בישראל , גם הובטח יתרון מכריע לכוחות היבשה שלנו . לרשותנו סיוע אוויר . לרשות המצרים — לא . הדוברים הישראלים ניסו לטשטש את העובדה שישראל ירתה את הירייה הראשונה . עד מהרה התברר שהרברבנות של המצרים היתה לעזר . מצרים הודיעה שכוחותיה השמידו עשרות מטוסים ישראליים ושכוחות הקרקע של צה"ל נהדפו . כדי להעצים את התמ...
אל הספר