בעיצומם של הימים המלאים פעילות ומתח אירעו לדיין שני אירועים משפחתיים , האחד משמח והאחר מביך . ביום שצנחו הצנחנים ליד המיתלה חזרה בתו האהובה יעל משהייה ממושכת באירופה ובארצות הברית . לבקשתה הבריק לה דיין לחזור כאשר היה ברור שמלחמה בפתח . ליעל טרם מלאו 18 שנים . רק כעבור חצי שנה זומנה להתייצב לשירות צבאי . אף על פי כן היא התייצבה לשירות מיד בשובה . ביום השני להיותה בבסיס הטירונות בא דיין למחנה צריפין , הסמוך למוצב הפיקוד ברמלה , וביקש לראותה . יעל התייצבה במדי עבודה מרופטים , חבושה כובע מצחייה מהוה ובידה הרובה האישי שלה . " הוא היה מאושר לראות אותי מכדי להבחין כמה מגוחכת נראיתי " , כתבה בספרה . " התנשקנו שוב ושוב . ללא ספק שמח למצוא אותי בדיוק היכן שהייתי — חיילת , טירונית " . " יעל היא בלי ספק בתו של אביה " , כתבה רות דיין , לא בלי שמץ של מרירות . ביחסיו של משה עם בתו היו מעלות ומורדות אך לעולם אהב אותה , העריך אותה והיה קרוב אליה יותר מאשר אל שאר ילדיו . כעבור כמה ימים , מיד בתום הקרבות , חזר דיין וביקר את בתו בבסיס הטירונות . יעל היתה נערה סקרנית ורצתה לדעת על מהלכי המלחמה , אך הוא לא...
אל הספר