אופי החברות המפלגתית עבר תמורות משמעותיות מאז תור הזהב של מפלגות ההמון . הדגם של מפלגת ההמון , שהיה בשיאו בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה , התבסס על ארגון חוץ–פרלמנטרי חזק שנסמך על קבוצה גדולה של חברי מפלגה . המפלגה מילאה לא רק תפקידים שלטוניים אלא גם תפקידים חברתיים . פעמים רבות המשמעות של חברות במפלגה הייתה נגישות משופרת לשירותים שסיפקה המפלגה בתחומים כמו בריאות ( קופות חולים , ( דיור ( חברות משכנות , ( תעסוקה ( ארגוני עובדים ולשכות עבודה , ( תקשורת ( עיתונות , ( תרבות פנאי ( מועדוני ספורט ) וחינוך ( תנועות נוער . ( החברות במפלגה הייתה חלק מהזהות הקהילתית . עם זאת , לא הייתה לחברי המפלגה השפעה רבה על קבלת ההחלטות ועל בחירת נושאי התפקידים הבכירים במנגנון המפלגתי . כפי שראינו , היום המצב אחר . מספרם של חברי המפלגות הולך ופוחת , ואף על פי כן הם נהנים מהשפעה רבה יותר בבחירה של נושאי תפקידים בכירים במפלגה . כדי לעמוד על ההשלכות האפשריות של שתי המגמות — הירידה במספר החברים בצד העצמת זכויותיהם — יש לנתח את מאפייני הזהות של חברי המפלגות , את ערוצי גיוסם ואת זיקתם למפלגה , את עמדותיהם ואת דפ...
אל הספר