הדיון האקדמי בדבר התמורות שמפלגות עוברות מוסיף להתקיים גם בעשור השני של המאה העשרים ואחת . אחד המדדים השכיחים ביותר המשמש את החוקרים בדיון זה הוא מספר חברי המפלגה . אף על פי שאנחנו נמצאים הרחק 1 משה שרת , ( 1954 ) לוי אשכול , ( 1963 ) גולדה מאיר , ( 1969 ) יצחק רבין , ( 1974 ) יצחק שמיר , ( 1983 ) שמעון פרס ( 1995 ) ואהוד אולמרט ( 2006 ) הגיעו לתפקיד ראש הממשלה בעקבות החלטה מפלגתית למנותם למנהיגי המפלגה ורק אחר כך ( אם בכלל ) עמדו בראש מפלגתם במבחן הבחירות הכלליות . מתור הזהב של עידן מפלגות ההמון , חוקרים עדיין נוטים לייחס חשיבות להיקפי החברות המפלגתית ומשתמשים בהם כאינדיקטור לשינויים במקומן של המפלגות בחברה או להיחלשותן . במובנים רבים , העוצמה של מפלגות עדיין נמדדת על פי עומק עיגונן בחברה , ולכן דלדול במספר חברי המפלגות מתפרש לעתים קרובות כהגברת המרחק בינן לבין האזרחים . אף שצמצום בהיקף החברות במפלגות אינו מעיד בהכרח על היחלשות כוחן הארגוני , שילובו עם הממצאים המצביעים על ירידה בהזדהות המפלגתית של האזרחים ועל סלידה גוברת מהמפלגות משקף אדישות וניכור כלפיהן . ( Poguntke , 1996 ) הסברים ...
אל הספר