תנאי כתובה וכפיית גט : ליברליזם או אילוץ ? הדיון בחיבור זה מתמקד בשאלה אם מות הנישואין מצדיק כפיית גירושין . מדובר במקרים שבהם חיי הנישואין של בני הזוג אינם מתקיימים עוד עקב קרע ביניהם שאינו ניתן לאיחוי . צד אחד מבקש גירושין , אולם הצד השני מסרב ממגוון סיבות שנקל לראותן כבלתי מוצדקות : ניסיון להשיג הישגים כלכליים במשא ומתן על הגירושין , החזקת הילדים או נקמנות גרדא . התביעה היא לגירושין " ללא אשם , " אבל מעמדת מוצא מתונה יחסית , המבקשת להכיר בתביעה שכזו במקרה של שבר בחיי הנישואין שאינו ניתן עוד לאיחוי . מצבים אלו הם מצבים טיפוסיים של מקרי סרבנות גט הנדונים חדשים לבקרים בשיח האקדמי והציבורי במדינת ישראל ובעולם היהודי . אולם מנקודת המבט ההלכתית , ההכרה בזכות לגירושין במצב כזה אינה מובנת מאליה . כפי שציינתי בפרק הפתיחה , המשנה ( כתובות ז , י ) מפרטת כמה מקרים שבהם כופים את הבעל לתת גט : " ואלו שכופין אותו להוציא : מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי . " אף שמקרים אלו הורחבו מעט בספרות הפסיקה , הם משקפים , כאמור , עמדה המצדיקה כפיית גט רק במצבים מסוימים , שבהם קיימת אשמה או כ...
אל הספר