היבט זה מתייחס לתפקידה של התקשורת כחלק מהמרחב הציבורי במשטר דמוקרטי . זהו הטיעון החשוב מהשלושה , לתפיסתי , משום שהוא מצביע על ההשפעות ההרסניות על השיח הדמוקרטי העלולות לצמוח מהמיתוג הסמוי . ההשלכות המזיקות של המיתוג הסמוי על תפקידם של כלי התקשורת במשטר דמוקרטי אינן מובנות מאליהן גם למי שמתנגד אינטואיטיבית למיתוג סמוי בטלוויזיה , ועל אחת כמה וכמה למי שמתקשה לזהות את ההיבטים הבעייתיים של התופעה . כדי להבהיר את הנזק המשוער , אפשר להסתמך על תאוריית המרחב הציבורי ( Public Sphere ) של הפילוסוף יורגן האברמס , שנעשתה תאוריה מכוננת בהבנת התפקיד שאמצעי התקשורת אמורים למלא בשיטה הדמוקרטית . האברמס דן בחשיבות קיומו של מרחב ציבורי נפרד מכלכלת השוק וממוסדות המדינה , שבו יכולים האזרחים להתכנס כדי לקיים דיון חופשי באמצעות החלפת דעות והתדיינות מתוך חיפוש משותף אחר אמת ובמטרה להגיע לידי הסכמה . ( Habermas , 1989 ) באותו מרחב ציבורי אידילי יש לכלי התקשורת תפקיד מכריע כמי שמאפשרים את קיומו של השיח הציבורי , אך אחד התנאים לקיומו של מרחב ציבורי זה הוא דוברים המשוחררים מהאינטרסים העסקיים שלהם . האברמס הבחין ...
אל הספר